החלטה בתיק מ"ת 21565-03-12

1.         לפניי בקשה לעיון חוזר במעצרו של המבקש עד לתום ההליכים נגדו, וזאת בהתאם לסעיף 52 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו-1996. נוכח העובדה שבעניין מעצרו של המבקש - והמשכו חרף חלוף זמן משמעותי - ניתנו החלטות רבות שיש להן נגיעה לעניין הבקשה שלפניי, נעמוד בקיצור הנדרש על השתלשלות העניינים הקשורה לנדון. נציין עם זאת כבר עכשיו, שהעותר עצור בתיק זה עוד מיום 8.3.2012. התיק העיקרי בעניינו מצוי בשלב הסיכומים ונשמעו כבר סיכומי התביעה. נותרו סיכומי ההגנה. העיון מחדש המתבקש מבית משפט זה, הוא להורות על שחרורו של המבקש לחלופת מעצר וזאת בעיקר על יסוד טעם אחד: כרסום בראיות לכאורה וחולשה שלהן, המתמקד לפי הטענה בדברים שנאמרו על ידי הרכב השופטים במהלך סיכומי התביעה, והערות ושאלות שהופנו אל ב"כ המאשימה בעניין זה.

2.         כתב האישום שהוגש נגד המבקש מייחס לו עבירות של נסיון לרצח; חבלה חמורה בנסיבות מחמירות; חבלה בכוונה מחמירה; וכן הפרעה לשוטר במילוי תפקידו. מבלי לחזור על כל פרטי כתב האישום המפורט, נציין שמדובר באירוע לכאורה שאירע ביום 8.3.2012. בעקבות ויכוח מילולי, לפי כתב האישום, אמר המבקש שהוא "הולך לרצוח" את אחד המתלוננים. הוא נטל סכין קצבים עם להב משונן שאורכו 20 ס"מ. בהמשך האירוע, לאחר שהמתלונן ברח ונפל, הגיע אליו המבקש והחל לנסות לדקור אותו בחזהו באמצעות הסכין. לאחר מספר רב של נסיונות לדקור את המתלונן בחזהו, דקר אותו המבקש ברגלו השמאלית באזור הברך. בשלב זה, ולפי כתב האישום, ביקש מתלונן אחר למנוע מהמבקש להוסיף ולדקור. בתגובה לכך, לפי כתב האישום, דקר המבקש אף מתלונן זה בשתי רגליו באזור הירכיים בכוונה לחבול בו חבלה חמורה. גם בשלב זה נשמע המבקש אומר: "אני אגמור אותו, אגמור אותו". רק בהגיע איש משטרה למקום נלקח מן המבקש הסכין וגם אז הפריע המבקש לשוטרים במילוי תפקידם. למתלונן הראשון נגרם לפי כתב האישום, כתוצאה מן הדקירה, שבר תלישה שהצריך ניתוח ותפירה. למתלונן השני נגרמו חתכים בירכיים, ותפירה. כתב האישום ייחס למבקש נסיון לגרום שלא כדין למותו של המתלונן הראשון, תוך חבלת חבלה חמורה ותוך שימוש בנשק קר; וכן הואשם המבקש בחבלה חמורה בכוונה כלפי המתלונן השני.

3.         ואשר להשתלשלות ההחלטות בעניינו של המבקש: בעוד שבדיון הראשוני בבית משפט זה (כב' השופטת מ' מזרחי) נמצא כי קיימות ראיות לכאורה ביחס לכל העבירות, הרי שלאחר קבלת תסקיר שירות המבחן נמצא מקום לשחרר את המבקש לחלופת מעצר. זאת, בהסתמך בעיקר על טיב החלופה (החלטה מיום 23.4.2012). ערר של המדינה שהוגש על החלטה זו לבית המשפט העליון - התקבל (בש"פ 3261/12); וערר שהגיש המבקש לעניין קיומן של ראיות לכאורה - נדחה. צוין בהחלטה (כב' השופט נ' הנדל), שהמחלוקת בין הצדדים התמקדה בשאלה אם יש ראיות לכאורה לכוונת המבקש להמית את המתלונן (הראשון). בית המשפט העליון קבע שהתשובה לכך היא לכאורה חיובית הן בשל הודעת המתלונן שלפיה המבקש ניסה לדקור אותו כ-10 פעמים בבית החזה וכי הוא גונן על גופו ברגליו; הן בשל המסמכים הרפואיים שצורפו לתיק החקירה והמצביעים על דקירה בעוצמה רבה; והן בהודעת השוטר שדיבר על ריבוי דקירות. חיזוק נמצא גם בדקירתו של אדם נוסף ובדבריו של המבקש לפני האירוע ולאחריו. בשל המסוכנות הגבוהה, כמו גם תסקיר שירות המבחן והאמור בו לעניין דפוסי התנהגות תוקפניים ואימפולסיביים, נקבע שקיים סיכוי גבוה להישנות עבירות דומות בעתיד. על כן נעצר המשיב עד לתום ההליכים נגדו.

4.         בחלוף זמן מה הוגשה לבית משפט זה בקשה נוספת לעיון מחדש במעצר. לבד מחלוף הזמן נטען שקיים כרסום מהותי בתשתית הראייתית. בעניין זה נטען שלאחר עדות של אחד העדים בישיבת ההוכחות הראשונה, הוברר שאין כל בסיס לטענה שלפיה המבקש דקר את המתלונן הראשון מספר רב של פעמים בכוונה להמיתו. בית משפט זה (כב' השופט מ' מזרחי, החלטה מיום 18.12.2012) דחה את הבקשה. נקבע בהחלטה, שהבריח התיכון להחלטת בית המשפט העליון שהורתה על מעצרו של המבקש עד לתום ההליכים, לא היה דווקא במספר הדקירות בפועל של המתלונן הראשון אלא שניתן ליישב אותן גם עם תוצאה של דקירה אחת ונסיונות רבים לדקור גם אם הם לא צלחו. צוין שגם אם פחתה קמעא מידת הסיכון, הרי שהיא לא התערערה. עוד נטען, שיתכן ולאחר שמיעת ההליך העיקרי כולו יגיע בית המשפט שדן בתיק לגופו למסקנה אחרת, וזאת גם לאחר בחינת העדים והמתלונן עצמו, אך באותה העת לא ניתן להגיע למסקנה אחרת. הבקשה נדחתה אפוא, גם בשים לב לכך שחלפו שבעה חודשי מעצר עד לאותה העת וגם בשים לב לעובדה שנולדה למבקש בת נוספת בינתיים.

5.         גם על החלטה זו הוגש ערר לבית המשפט העליון. במקביל לו הוגשה לבית המשפט העליון בקשה להארכת מעצר ב-90 ימים לפי סעיף 62 לחוק. שני ההליכים נדונו במאוחד לפני כב' השופט י' עמית. בהחלטה מיום 1.1.2013, נדחה הערר לעניין העיון מחדש ונעתרה בקשת המדינה להארכת מעצרו של המבקש ב-90 ימים. בית המשפט העליון קבע, שהוא "כלל וכלל" לא השתכנע שחל כרסום בתשתית הראייתית ובוודאי לא כרסום דרמטי כפי שנדרש בפסיקה כעילה לעיון חוזר. צוין בהחלטה, שאפילו אם לא מדובר בנסיון לרצח, הרי שמעשיו של המבקש נכנסים לכאורה לגדר העבירה של חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. באופן ספציפי התייחס בית המשפט העליון לפרוטוקול שאליו הפנה ב"כ המבקש בטענתו דאז לכרסום בחומר הראיות - הוא פרוטוקול של ישיבה מיום 5.12.2012 בתיק העיקרי. צוין בהקשר זה על ידי בית המשפט העליון, שהוא אינו סבור שניתן להסיק מהדברים שנאמרו שם על ידי העדים או מהשאלות וההערות של המותב במהלך שמיעת העדויות את שביקש המבקש להסיק. כאמור, התקבלה בקשת המדינה להארכת המעצר. בעניין זה נקבע שאין חולק שהמבקש דקר שני אנשים והוא תואר על ידי השוטר שהזדמן לאירוע באופן אקראי כמי שהיה ב"אמוק ואטרף". נתון זה, יחד עם עמדת שירות המבחן בעניין דפוסי ההתנהגות התוקפניים; יחד עם עברו הפלילי, לרבות עבירות האלימות ועונשי המאסר בגינן - הביאו את בית המשפט העליון למסקנה בדבר מסוכנות טבועה של המבקש.

6.         אחר הדברים האלה ניתנו בעניינו של המבקש שתי החלטות נוספות שראוי להזכירן. הראשונה היא החלטתו של כב' השופט א' רובינשטיין בבש"פ 1732/13 בבקשה שהגישה המדינה להארכת מעצר נוספת לפי סעיף 62 לחוק. בית המשפט העליון קיבל את הבקשה. לאחר תיאור מפורט של ההליכים בתיק העיקרי, נקבע שנקודת האיזון הקשורה להמשך מעצרו של המבקש לא השתנתה. זאת חרף נסיבותיו האישיות והזמן הממושך שחלף. צוין עוד בהחלטה ש"עברו הפלילי המכביד אינו מעודד לצאת מגדרנו לשם חלופה בשלב המתקדם הנוכחי". ועוד נציין, ולסיום הסקירה של ההחלטות השונות שניתנו בעניינו של המבקש, שבהסכמת ב"כ המבקש ניתנה החלטה נוספת ובה הוארך מעצרו של המבקש ב-90 ימים נוספים החל מיום 11.6.2013. וכעת נוכל לשוב לבקשה שלפנינו.

7.         טוען המבקש, שהגם שמצויים אנו זמן לא רב לפני מתן הכרעת הדין בתיק, בשים לב לכך שנותרו רק סיכומי ההגנה, מוצדק הוא לעיין מחדש במעצרו של המבקש ולהורות על שחרורו לחלופת מעצר. העותר מצוי במעצר במשך קרוב לשנה ומחצה. ההליך עצמו טרם הסתיים. סיכומי ההגנה קבועים ליום 15.9.2013. נולדה למבקש כאמור בת, לפני 10 חודשים. בידו חלופת מעצר הולמת. נכון הוא לפי הטענה להיזקק להחלטת השחרור המקורית שנתנה משקל להמלצת שירות המבחן בעניין זה. ובאשר לתשתית הראייתית לכאורה, שעמדה ביסוד ובמוקד הבקשה שלפניי, הפנה בית המשפט לפרוטוקול הדיון מיום 2.7.2013 (פרוטוקול מוקלט). בהסתמך על פרוטוקול זה, ועל אמירות שבו מפי הרכב השופטים, טען ב"כ המבקש שברור הוא לחלוטין שאין כל יסוד להאשמת המבקש בעבירת נסיון לרצח. טענות אלה של המבקש הפנו לטענות עוד משלבים מוקדמים של ההליך, הן לעניין מספר הדקירות והן לעניין תנועות הסכין והתשובה לשאלה אם תנועות אלה כוונו לעבר בית החזה של המתלונן או שמא לכיוון רגליו. עוד צוין, שמשעה שהסתיימה שמיעת כל העדים בתיק, אין גם חשש לשיבוש הליכי משפט וגם מטעם זה הגיעה העת להקל בתנאי מעצרו של המבקש על דרך של בחינת שחרורו לחלופת מעצר.

8.         המשיבה-המאשימה מתנגדת לבקשה לעיון חוזר. בכל הקשור לטענת הכרסום בראיות, הפנתה המשיבה להחלטות השונות שהתקבלו בבית המשפט העליון ונסקרו לעיל - ולדחייתן. בכל הקשור להערות השופטים במהלך סיכומי התביעה, נטען שאמנם נשמעו הערות כאלה ואחרות, אולם בית המשפט טרם הכריע את הדין ותהיינה שאלות ותשובות גם במהלך סיכומי ההגנה. ועוד צוין, שמההערות שנשמעו עולה שההתלבטות - ככל שהיא קיימת - היא בין הרשעה בעבירה של נסיון לרצח להרשעה בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה (ברף החמור יותר). בין כך ובין כך, נטען שדינו של המבקש למעצר עד לתום ההליכים נגדו. מעבר לכך, נטען על ידי המאשימה, שמלאכת ההכרעה במכלול חומר הראיות תוך מתן מהימנות לגרסאות השונות היא מלאכה שמופקדת בעת הזו בידי המותב הדן בהליך העיקרי ואין מקום להעתיק דיון זה למסגרת בקשה מסוג זה לעיון חוזר.

9.         לאחר שעיינתי במכלול החומר שהועמד לעיוני ושמעתי בהרחבה את טענות ב"כ הצדדים בדיון שהתקיים לפניי, מסקנתי היא שדין הבקשה להידחות. אין מקום בנסיבות המקרה ובעת הזו לעיון חוזר בהחלטה בדבר מעצרו של המבקש עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. אסביר:

10.       העובדה שהמבקש מצוי במעצר מזה זמן ממושך אינה שנויה במחלוקת - על כל המשתמע ממנה. גם העובדה שבמהלך תקופה זו השתנו נסיבותיו האישיות של המבקש, לרבות הולדת בתו - ידועה היא. נתונים אלה, נלקחו בחשבון במסגרת ההחלטות הקודמות בבקשות לעיון חוזר, כמו גם בבקשות להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק. זאת ועוד: גם הטענות בעניין הכרסום והחולשה של חומר הראיות לכאורה, למן הגשת כתב האישום ועד לישיבת הסיכומים שאליה נידרש בתכוף, נלקחו בחשבון ונדונו אף הן במסגרת ההחלטות השונות שהתקבלו בעניינו של המבקש. הכוונה היא בין היתר הן לטענות בעניין מספר הדקירות של המתלונן הראשון; והן לטענות הקשורות למהלך הדיון ביום 5.12.2012. אף ב"כ המבקש, בדיון שהתקיים לפניי, תלה את טיעונו בדבר העיון החוזר בקולב שעניינו הדיון שהתקיים לפני ההרכב ביום 2.7.2013 ולא בהתפתחויות הראייתיות בשלבים שקדמו לכן. נמקד אפוא מבטנו בעניין זה.

11.       אכן, במהלך ישיבת ההוכחות מיום 2.7.2013, שהתקיימה בתיק העיקרי ושאליה הפנה בהרחבה ב"כ המבקש, סיכמה המדינה את טענותיה. במהלך דיון זה הופנו לבאת כוח המאשימה שהופיעה בדיון, לפי תמליל הפרוטוקול המוקלט, שוב ושוב שאלות על ידי ההרכב. בין היתר הפנה ב"כ המבקש לאמירה כביכול לעניין המתלונן השני שלפיה מדובר בחבלה שלא בכוונה מחמירה. ובאופן נרחב יותר, הופניתי להערות ולשאלות של הרכב השופטים בתיק העיקרי לכל הקשור לקיומה של תשתית ראייתית עובדתית מעבר לספק סביר המבססת הרשעה בעבירה של נסיון לרצח דווקא. בעניין זה, הפנה ב"כ המבקש גם לשאלות בעניין מספר הדקירות שהיו; לגרסאות השונות לעניין כיוון הפגיעה וזווית הפגיעה; לשאלה אם מדובר בתנועות סכין "מאוזנות" להבדיל מתנועות סכין "מלמעלה למטה", וכן לפער בין מספר נסיונות הדקירה כביכול לבין הדקירה בפועל.

12.       אלא שלא מצאתי בטענות ב"כ המבקש לפניי כדי להקים עילה לעיון חוזר כפי המבוקש, וזאת בשל מספר טעמים: ראשית, ספק בעיני אם מלכתחילה הילך טיעון זה של הפניית בית המשפט לאמירות שנאמרו ולשאלות שהופנו על ידי הרכב שופטים שדן בתיק העיקרי, במהלך סיכומים בעל פה, יכול הוא לבסס מדעיקרא חולשה נטענת וכרסום בקיומן של ראיות לכאורה. מדובר בשלב סיכומים ולא בשלב ראיות. מדובר בסיכומים בעל פה שבמהלכם לא פעם נשאלים הצדדים שאלות על ידי בית המשפט. שאלות והערות בשלב זה אין בהן בהכרח משום עמדה של בית המשפט כעניין שבעיקרון, לא כל שכן עמדה סופית ומחייבת. כך ברמת העיקרון, וכל בפרט משעה שטרם נשמעו סיכומי ההגנה וטרם ניתנה הכרעת הדין. מלכתחילה קיים לדידי אפוא קושי בעצם ההסתמכות על דברים מעין אלה שמצויים בפרוטוקול הדיון וכעילה לבקשה לעיון חוזר. ואוסיף ואציין, שאף אין הכרח שהאמור בפרוטוקול הדיון - מדויק הוא. לצדדים עצמם, ובכלל זה לב"כ המבקש, לא היה את תמליל פרוטוקול הדיון עד לדיון שלפניי עצמו (הפרוטוקול נמסר לצדדים לבקשתם בדיון) ואין הכרח שמדובר בפרוטוקול סופי של הדיון - בלא שיתבקש עוד תיקונו לפי הדין. ויודגש עוד, שעמדת המדינה-המאשימה לא השתנתה בעקבות הערות אלה (לפחות כעולה מן החומר שלפניי ומבלי שאביע בנדון כל עמדה לגופה).

13.       שנית, גם אם המסקנה בעניין ההסתמכות על דברים אלה שצוינו בתמליל הפרוטוקול המוקלט צריכה להיות אחרת, הרי שעיון מדוקדק בפרוטוקול הדיון שאליו הופנה בית משפט זה מראה, שעיקר הקטעים שאליהם הפנה ב"כ המבקש עניינם בשאלות שנשאלה המאשימה על אודות התשתית הראייתית בהרשעה בעבירה של נסיון לרצח דווקא - כאמור. הדברים התמקדו, ככל שניתן ללמוד אותם מן הפרוטוקול המוקלט מלכתחילה, בשאלת הכוונה של המבקש ומידת הוכחתה. אולם יש לציין, אפילו לגישת ב"כ המבקש המסתמך על פרוטוקול הדיון האמור, שעל פי אמירות אלה של הרכב השופטים השאלות יכולות להצטמצם לוויכוח אם מדובר בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה (לפי סעיף 329 לחוק) או עבירה של נסיון לרצח (לפי סעיף 305(1) לחוק). לשון אחר, אפילו לפי הילך הטיעון של ב"כ המבקש, אין מדובר בכרסום ראייתי המוביל לשמיטת הבסיס תחת כתב האישום כולו, אלא לכל היותר לשינוי פוטנציאלי בראיות לכאורה נגד המבקש ביחס לסעיף האישום. ובעניין זה, אין לי אלא לחזור ולציין את הדברים שנקבעו על ידי כב' השופט י' עמית במסגרת החלטתו שניתנה באחד הגלגולים הקודמים של ההליך דנן ושפורטה כבר לעיל, ולפיה "אף בהנחה כי לא בנסיון לרצח עסקינן, הרי שמעשיו של המערער נכנסים לכאורה בגדר העבירה של חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329 לחוק העונשין".

14.       עניין זה מתקשר הוא לטעם השלישי, והוא סוגיית המסוכנות. מן האמור לעיל עולה שהמבקש לא הצביע לפניי על כרסום ראייתי - בוודאי שלא כרסום המצדיק עיון מחדש ככזה (וראה בש"פ 5387/12 קריאף נ' מדינת ישראל (16.7.2012)) - בכל סעיפי האישום נגדו. נזכיר, שמדובר באירוע דקירה של שני מתלוננים. נזכיר עוד שבלא קשר לסיווג העבירה, קיימות גם ראיות לכאורה נגד המבקש בעניינו של המתלונן השני; ובאישום של חבלה בכוונה מחמירה וכן בהפרעה לשוטר במילוי תפקידו. שאלת השחרור לחלופה בשלב זה, צריכה אפוא לקחת בחשבון לא רק את הנטען על ידי ב"כ המבקש בעניין האמור לעיל, אלא גם את מסוכנותו של המבקש עצמו. בעניין זה, נקבע כבר במספר החלטות - ולא הובאה לפניי טעם לסטות מקביעות אלה המקובלות גם עליי במסגרת בחינתי שלי את מכלול החומר שלפניי, שרמת מסוכנותו של המבקש היא גבוהה. כך גם נוכח עברו הפלילי המכביד הכולל אכן הרשעות בעבירות אלימות וכן ריצוי תקופות מאסר. עילת מעצר זו נותרת על כנה גם בעת הזו על כל המשתמע ממנה לענין היעדר מקום לחלופה מתאימה. כך, אפילו אם החשש לשיבוש הליכי משפט אינו ממשי בעת הזו נוכח סיום פרשת הראיות. ואוסיף, שנימוק השיבוש לא היה - כך נראה - ביסוד מעצרו של המבקש עד לתום ההליכים, מלכתחילה; וכעולה מסקירת ההחלטות שלעיל.

15.       בשל מכלול נסיבות אלה, לא מצאתי כי נקודת האיזון לעניין המשך מעצרו של המבקש השתנתה וכי קיים כרסום בחומר הראיות לכאורה או שינוי ברמת המסוכנות של המבקש המצדיק בעת הזו בחינת שחרורו לחלופת מעצר. כך בכלל וכך בפרט כאמור נוכח סיומו הנראה לעין של ההליך העיקרי.

16.       הבקשה לעיון חוזר נדחית אפוא.

כפי הסכמת ב"כ הצדדים, תישלח אליהם החלטתי זו על ידי המזכירות באמצעות הפקסימיליה ותוך שהיא מוודאת את קבלת ההחלטה לידיהם.

ניתנה היום, כ"ו אב תשע"ג, 02 אוגוסט 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: